גזר דין בתיק ת"פ 6316-03-12

הנאשמת הודתה והורשעה בכך שבמסגרת תפקידה כמטפלת סיעודית בקשישה ע.ג., ילידת 1931, שהיא חסרת ישע שאינה יכולה לדאוג לצרכי מחייתה, בריאותה או שלומה וזקוקה לכן לטיפול צמוד ותלויה בכך, בתאריך 29.2.12 בין השעות 03:00 ל-08:10 תקפה אותה שלא כדין בכך שבמספר הזדמנויות היכתה בידה של הקשישה, גופה ובראשה, הסירה נעלה מעל רגלה והכתה בה עם הנעל, משכה אותה תוך הרמתה לחלק העליון של המיטה, תוך טלטולה בכח רב ובאופן אגרסיבי- מספר עבירות של תקיפה של חסרת ישע.

הקשישה, ילידת 1931, סובלת בין היתר משיטיון.

הנאשמת אזרחית פיליפינית, בעלת רישיון עבודה בישראל בתחום הסיעוד. היא טיפלה בקשישה כ-4 שנים והתגוררה עימה דרך קבע בבית הקשישה בקרית גת וטיפלה בה תמורת תשלום, ועל פי הסכם עם בנה, מאיר גבאי שהוא אפוטרופסה.

הבן מאיר גבאי, שמע מפי אמו כי הנאשמת מכה אותה ולכן התקין בחדר השינה מצלמה.

כשצפה בקלטת ב - 29.2.12 דיווח למשטרה אודות מה שאירע, הנאשמת נעצרה והיא עצורה עד היום.

במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו לביהמ"ש הקלטת עם החלקים בהם תועדו התקיפות.

המצלמה מותקנת באופן שגבה של הנאשמת חוסם את מרבית מעשיה, כמו כן חלק ניכר מהצילומים בשעת חשיכה, אולם ניכר לעין כיצד בכל עת שהקשישה העירה  הנאשמת משנתה, זו יוצאת מחדרה, נכנסת לחדר הקשישה בסערה ובכעס,לעיתים מסירה מעל רגלה נעלה כבר בעת הכניסה לחדר, אף שאין הקלטה באודיו ניכר כי גוערת בה, גם באצבעה, ניגשת אליה מאחורי המיטה ומושכת אותה בכח לאחור, כאילו מדובר בשק קמח, דוחפת אותה הנה והנה כמו מדובר בחפץ, מכה אותה לעיתים בנעל לעיתים בידה, והקשישה , על פניה  מסכה , מחוברת בצינורית למכונת חמצן, נראית מנסה כשהיא מנסה להסיר המעקה כדי לרדת מהמיטה.

הנאשמת בהודאתה בביהמ"ש העידה כי הקשישה לא ישנה בלילה , עשתה "בלגאן" והטילה מימיה במיטה, ניסתה כל העת להוריד את המעקה של המיטה והתעסקה עם זה, ואילצה אותה להיכנס ולהרים המעקה כל הזמן, ולכן הרביצה לה עם ידה ועם נעל הבית, ודחפה את ראשה כדי שתחזור למיטה, וכל זאת לדבריה משום שלא אפשרה לה להירדם.

נתקבל תסקיר שרות המבחן ממנו עולה כי הנאשמת בת 44, נשואה ואם לארבעה, בגילאים 6 עד 15 המתגוררים עם אביהם בפיליפינים. תיארה מצב כלכלי ירוד ואבטלה של בעלה ולכן הגיעה לישראל והשתלבה בבית הקשישה. תכננה להישאר עד תום  תקופת 5 השנים על פי רישיון העבודה. בזכות העבודה שילבה את ילדיה בבתי"ס פרטיים.

היא שללה כל בעייתיות בהתנהגותה וטענה כי איננה אלימה אך הודתה כי נהגה לצבוט את ילדיה שכן כך נהגה גם אימה  ואינה תופסת זאת כאלימות או כמעשה פסול.

התרשמו כי היא נמצאת במצוקה נפשית  נוכח המעצר וחשה בדידות רבה בעיקר על רקע קשיי השפה. היא שיתפה פעולה עימם  אך התרשמו מאישה שיכולותיה נמוכות לערוך תהליך של התבוננות פנימית. חזרה והדגישה המצוקה בה הייתה נתונה למול התנהגותה הבעייתית לדבריה של הקשישה והעדר תגובה של ילדי הקשישה.

אף שמודה במיוחס לה תולה זאת בעייפותה הרבה וחוסר סבלנות שנובעת מהעדר יכולת לקחת חופשות, ולו לזמן קצר. במסגרת עבודתה הייתה אחראית על ניהול משק הבית בנוסף לטיפול והסיעוד של הקשישה. מטפלות אחרות, לדבריה, סרבו להחליפה בימי חופש ולכן נמנעה ממנה חופשה.  הקושי בטיפול בקשישה גבר מידי יום עד כדי העדר אפשרות להותירה לבד בשל ההפרעות בהתנהגותה  וההידרדרות במצבה הבריאותי. לדבריה, כשנה לפני כן פנתה לבן וביקשה לעזוב אך ביקש שתישאר שכן התקשה למצוא לה מחליפה. היא הביעה צער על מעשיה והדגישה רגשות החיבה שפיתחה כלפי הקשישה במהלך השנים כשלדבריה לא הייתה לה כל כוונה לפגוע בה.

התרשמו כי הנאשמת מאופיינת בשפת גוף אגרסיבית ולא עדינה, נעדרת סבלנות ויכולת הכלה במצבי תסכול מתמשכים ובמצבים לא צפויים בפרט כשחווה האחר אדיש למצוקתה. היא התקשתה להכיל המצב . היא רואה עצמה כקרבן  ועסוקה במחיר האישי והמשפחתי שמשלמת  עקב המעצר. היא מתקשה לגלות אמפטיה לאחר ומתקשה להבין הפגיעה שפגעה בקשישה. היא סבורה כי תוכל להמשיך ולשהות בישראל כדי להמשיך לממן את לימודי ילדיה.

לנוכח חוסר יכולתה לגלות אינטרוספקציה ואמפטיה סבורים כי קיים פוטנציאל לפגיעה בעתיד.

לדברי בנה של הקשישה הנאשמת בחרה שלא לצאת לחופשות  בתמורה לשכר. טוען שהבהיר לה זכויותיה וביקשה להודיעו עת תרצה לצאת לחופשה ולהתאווררות. לדבריו, היא מידרה אותו ולא שיתפה בקשייה, וכי גם לפני שנה בחרה להישאר תמורת תוספת לשכרה.

שרות המבחן סבורים כי יש מקום לענישה מוחשית אשר תהווה גורם מרתיע ומחדד גבולות בעתיד יחד עם ענישה מרתיעה.

הבן מאיר העיד בביהמ"ש וניכר כי הוא חש רגשי אשמה כבדים על כך שלא שעה לתלונת אימו  ואף לא צפה מיד בקלטות אלא רק ביום הארוע.

הוא הגיש תצהיר נפגע . אימו לדבריו,  סובלת מאסטמה, יתר לחץ דם, ולפני כחודש שוחררה מבי"ח על רקע החמרה בתפקוד הראות ולכן נזקקת לאינהלציות ולמחולל חמצן.

לדבריו היא התלוננה על הנאשמת לראשונה ביום 19.9.10 ולכן התקין מצלמות אך עקב תקלה טכנית לא יכול היה לצפות בהן. אימו המשיכה להתלונן  וכך גם אחרים . הם ייחסו את העצירות והסגירות שלה למצבה הרפואי  אך לדבריו מאז שהנאשמת נעצרה חזרה אימו לתקשר עם הסביבה , מגלה עניין, צופה בטלוויזיה, אך עבר לישון בסלון, שכן מסרבת לישון בחדרה. רופא המשפחה שבדק אותה ציין כי סובלת מפוסטרואמה.